איך גיליתי שאני לא שמאלני

האנקדוטה הראשונה שהייתי רוצה לכתוב עליה כאן קרתה יום לפני ששוחררתי מכליאתי הראשונה. זו הייתה שיחה קצרה ומהממת עם אחד הכלואים שחלק איתי אוהל. בשביל לתת קונטקסט, הייתי בפלוגה א' בכלא שש בנים. פלוגה א' זו הפלוגה שבה נמצאים האסירים שנחשבים הכי פחות מועדים לפורענות. בפלוגה זו, במקום בתאים, משכנים את האסירים באוהלים אמריקאים ארוכים ופתוחים עם עד עשרים מיטות בכל אחד. אותו אסיר הפך במהירות למנהיג מובהק של קבוצת כלואים קטנה. הם היו יושבים על המיטות בכניסה לאוהל ומספרים סיפורים שקרו או היו יכולים לקרות. אותו כלוא היה יושב במרכז החבורה שמנתה בדרך כלל סביב שבעה חברים, והרוב המוחלט של הסיפורים או סופרו לו או סופרו על ידיו.

באחת הפעמים שחלפתי על פניהם אותו כלוא כריזמטי עצר לשאול אותי את רצף השאלות הרגיל: על מה אתה פה? לכמה זמן? וכו… אני לא זוכר את הכמה משפטים הראשונים של השיחה אבל די מהר הגיעה השאלה הקבועה: "אז אתה שמאלני?", היססתי לשנייה והוא הוסיף: "לא בקטע רע או משהו, סתם מתעניין". עניתית בחיוב וסקרנותו רק התגברה. הסברתי לו שאני חושב שכל בני האדם נולדו שווים, שהחיים והצער והשמחה של כולם חשובים באותו מידה, ושמתוך הנחות היסוד הללו אני לא מצליח להצדיק את המדיניות הישראלית בגדה וברצועה. "ואתה יכול להצדיק פיגועים ומנהרות?" שאל מישהו אחר, "לא" עניתי, "לכן אני גם לא מצדיק את החמאס ולא מתגייס לחמאס, אבל אני גם לא מצדיק את הצבא הישראלי או מתגייס אליו". "אז אתה נייטרלי?!" שאל הכלוא הכריזמטי, "כן, אפשר להגיד אמרתי", "אז אתה לא שמאלני אתה נייטרלי, תגיד שאתה נייטרלי".

זאת הייתה המחשה אחת מתוך מי יודע כמה שקיבלתי במהלך הכליאה על איך רבים בישראל מבינים את השמאל. למרות שנייטרליות לאומית נשמעה לי כמו הגדרה מצויינת לשמאל רדיקלי בישראל, רוב האנשים בכלא לא חשבו שהדעות שלי שמאלניות כלל וכלל. הגדרות שונות של שמאל ששמעתי במהלך השיחות היו "בעד ערבים ונגד יהודים", "חושבים שהערבים צריכים לשלוט בנו ולא אנחנו בהם" וכיוצא באלה. אחרי הסבר קצר, רוב אותם שונאי שמאלנים שפגשתי בכלא קיבלו את דעותיי בהבנה גם אם לא בהסכמה, חלקם רק טרחו להבהיר לי שאני לא באמת שמאלן.